Nazir
Daf 41b
כֵּיצַד עוֹשִׂין לוֹ כְּדִבְרֵי בֶּן זוֹמָא. הֲרֵי זֶה מֵבִיא עוֹלַת בְּהֵמָה וּמְגַלֵּחַ עָלֶיהָ חַטָּאת הָעוֹף וּמַתְנֶה עָלֶיהָ וְאוֹמֵר. אִם טָמֵא הָיִיתִי הַחַטָּאת מֵחוֹבָתִי וְהָעוֹלָה נְדָבָה. אִם טָהוֹר הָיִיתִי הָעוֹלָה מֵחוֹבָתִי וְחַטָּאת סָפֵק. מְגַלֵּחַ עָלֵיהָ 41b רֹאשׁוֹ וּזְקָנוֹ וְגַבּוֹת עֵינָיו כול'.
Traduction
Comment donc faire, après le double acte final, pour se raser? On adoptera le procédé conforme à l’avis de Ben Zoma, savoir: on comptera une nouvelle période (279)En raison de l'hypothèse que les précédentes aient servi pour le final de la lèpre. de trente jours, après quoi on offrira une victime en holocauste qui précédera l’acte de se raser, puis un sacrifice d’expiation par un oiseau, en raisonnant ainsi: Si j’ai été impur, le sacrifice d’expiation a été offert par devoir et l’holocauste constitue un don; si j’ai été pur, l’holocauste a été offert pour remplir mon devoir, et le sacrifice d’expiation a été offert à cause du doute. Il comptera donc une période de trente jours, puis offrira les trois sacrifices réglementaires au complet, en raisonnant de même: Si j’ai été impur, le premier holocauste représentera un don, et celui qui est offert maintenant le sera comme devoir obligatoire; si j’ai été pur, le premier aura été offert comme devoir et celui-ci comme don, tandis que le sacrifice d’expiation sera douteux, puis le Nazir se rasera, et aussitôt après il pourra boire du vin et se rendre impur pour un mort (définitivement il sera libéré).
Pnei Moshe non traduit
כדברי בן זומא. עושין לו דאמר במתני' דלעיל שמתנה בספק נזירות טהרה וטומאה ומביא קרבנותיו לחצאין וה''ז מונה ל' יום ומביא עולת בהמה ומגלח עליה ומביא חטאת העוף בשביל ספק נזירות טומאה ומתנה עליה כו' ול''ג הכא ומגלח ראשו וזקנו וגבות עיניו שהרי אלו תגלחות האחרונות בשביל ספק נזירות הן וטעות הדפוס הוא אגב גררא דלעיל:
מונה שלשים יום. לפי שעדיין ספק שמא שתי תגלחות הראשונות בשביל מצורע היה ותגלחת השלישית בשביל נזירות טומאה היתה ולפיכך צריך למנות עוד ל' יום ומביא עכשיו קרבנותיו שלמין כל הג' קרבנות של נזירות טהרה ומתנה עליהן ואומר אם טמא הייתי העולה ראשונה נדבה מה שהקרבתי בתגלחת השלישית נדבה היתה וזו עכשיו חובה ואם טהור הייתי העולה ראשונה חובה וזו נדבה:
והחטאת ספק. על שלש תגלחות ראשונות קאי שהחטאות ספקות היו דאע''ג דכבר התנה אגב גררא נסבה דעכשיו אינו צריך להביא חטאת העוף שהרי אין עומד עכשיו בספק נזירות טומאה אלא שלש בהמות של נזירות טהרה הוא דמביא ועל העולה הוא דמתנה בשביל עולה הראשונה שהביא:
שׁוֹתֶה יַיִן וּמִיטַּמֵּא לַמֵּתִים מִיַּד. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים. בִּזְמַן שֶׁנָּזַר מִתּוֹךְ יְמֵי נְזִירוּתוֹ. אֲבָל אִם נָזַר מִתּוֹךְ יְמֵי צָרְעָתוֹ אוֹכֵל בַּקֳּדָשִׁים אֲפִילוּ לְאַחַר שְׁתֵּי שָׁנִים. שׁוֹתֶה בַּיַּיִן וּמִיטַּמֵּא לַמֵּתִים אַחַר ד̇ שָׁנִים.
Traduction
– Tout ce qui vient d’être dit (par rapport aux divers états hypothétiques) est vrai lorsqu’il s’agit d’un simple Naziréat de trente jours; mais s’il s’agit d’un Naziréat d’un an, sur lequel sont venues se greffer des complications pour doute d’impureté de lèpre, le Nazir se rasera une première fois au bout d’un an; il pourra manger des saintetés après un espace de deux ans (à la suite d’un second cérémonial), et il ne sera complètement libre de boire du vin et de se rendre impur pour les morts qu’après quatre ans (après une dernière cérémonie).
Pnei Moshe non traduit
שותה יין ומטמא למתים מיד. עכשיו אחר כל התגלחות הותר בכל ונמצא אוכל בקדשים אחר ששים יום ושותה יין ומטמא למתים אחר מאה ועשרים יום:
ה''ג כמו שהוא בתוספתא בד''א בזמן שנזר שלשים אבל נזר שנים עשר חדש אוכל בקדשים כו'. דכמו שהדין בנזירות סתם כן הדין בנזירות מרובה שאם אירע לו ספק טומאה וספק מוחלט בתחלת ימי נזירותו מגלח תגלחת הראשונה בסוף שנה ואוכל בקדשים לאחר ב' שנים אחר תגלחת שניה כו' כמו שפירשנו לעיל:
אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. זוֹ דִּבְרֵי בֶּן זוֹמָא. אֲבָל דִּבְרֵי חֲכָמִים. לְעוֹלָם הוּא בַחֲלִיטוֹ עַד שֶׁיָּנִיף הָאָשָׁם. רִבִּי יִרְמְיָה בָּעֵי. שֶׁיָּנִיף האדם יְהֵא זֶה בַחֲלִיטוֹ. אָמַר לֵיהּ רִבִּי יוֹסֵי. לָמָּה לֹא. מָצִינוּ כַּמָּה אֲשָׁמוֹת דּוֹחִין מִפְּנֵי הַסְּפֵיקוֹת. דְּתַנִּינָן תַּמָּן. אָשָׁם שֶׁנִּתְעָרֵב בִּשְׁלָמִים. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. שְׁנֵיהֶם יִשָּׁחֵטוּ בַצָּפוֹן וְיֵאָֽכְלוּ כַּחוֹמֶר שֶׁבָּהֶן. אָֽמְרוּ לוֹ. אֵין מֵבִיאִין אֶת הַקֳּדָשִׁים לְבֵית הַפְּסוּל.
Traduction
R. Yohanan dit: Selon Ben-Zoma, il suffit pour expier le doute (280)Le défaut d'un sacrifice réel de péché - s'il était dû - ne serait pas un obstacle à la pureté de l'homme. de sacrifier un oiseau (en dehors de l’holocauste représenté par un animal); mais, selon les autres sages, l’homme qui avait été supposé impur reste dans un tel état déclaré, jusqu’après l’offre du sacrifice de péché accompagné d’une mesure d’huile, que le cohen doit présenter et agiter. -Mais, objecta R. Jérémie, se peut-il que la situation de cet homme subsiste et dépende uniquement de cette agitation? -Certes, répliqua R. Yossé, on trouve bien des fois que les sacrifices de péché sont ajournés (et renouvelables) à cause du doute, comme il a été enseigné (281)(Zevahim 8, 3).: lorsque par suite d’erreur un sacrifice de péché a été confondu avec une offrande pacifique, R. Simon prescrit d’égorger les deux victimes au nord de l’autel, et, pour la consommation, d’observer les règles du plus grave des deux sacrifices (réservés aux mâles des Cohanim, un jour et une nuit); les autres sages ne sont pas de cet avis, car, disent-ils, il ne faut pas qu’à cause du doute le sacrifice offert indûment (et qui est peut-être un don volontaire) soit apporté en vain dans la cellule des chairs impropres (282)Comme ci-dessus, p. 178, note 3. (on devra laisser paître les animaux jusqu’à l’arrivée d’un défaut qui permet de les racheter, puis on acquerra pour l’offre le plus bel animal de chacune des deux sortes dues, en ajoutant de l’argent profane pour payer le surplus du rachat; c’est donc que, selon les sages, les sacrifices de péché sont parfois ajournés).
Pnei Moshe non traduit
זו דברי בן זומא. שאינו צריך להביא בשביל ספק מוחלט אלא חטאת העוף עם עולת בהמה בשביל ספק נזירות כמו שנתבאר דס''ל דאין האשם מעכב:
אבל דברי חכמים לעולם הוא בחלוטו עד שיניף האשם. עד שיביא אשמו ולוג השמן להניף עמו כדין המצורע בימי טהרתו דס''ל האשם מעכב:
ר' ירמי' בעי. על זה שיניף האשם יהא זה בחליטו וכי בשביל תנופת האשם יהא זה עדיין בהחלטו וכי היכן מצינו שהתנופה מעכבת:
א''ל ר' יוסי למה לא. והרי מצינו כמה אשמות דוחין מפני ספקות שהן נדחין מחמת הספק וצריך להביא אשם אחר:
דתנינן תמן. בזבחים פ' התערובות אשם שנתערב בשלמים ר''ש אומר שניהם ישחטו בצפון ויאכלו כחמור שבהן לזכרי כהונה ליום ולילה א' כדין האשם וס''ל לר''ש דעל האשם נמי מתני ובעל השלמים נמי יוצא ידי שלמים שכל אחד קרב למי שהוא:
א''ל אין מביאין קדשים לבית הפסול. כדפרישית לעיל אלא שניהם ירעו עד שיסתאבו וימכרו ויביא בדמי היפה שבהן ממין זה ובדמי היפה שבהן ממין זה ויפסיד המותר מביתו אלמא דלרבנן נדחין האשמות מפני הספק וצריך להביא אשם אחר וס''ל דאשם מעכב:
רִבִּי יַעֲקֹב דְּרוֹמִיָא בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי. וְיַעֲשׂוּ לוֹ תַקָּנָה לְיֵינוֹ. אָמַר לֵיהּ. וְגִלַּח הַנָּזִיר פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד. הָרָאוּי לָבוֹא אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד. יָצָא זֶה שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לָבוֹא אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד.
Traduction
R. Jacob de Darom demanda en présence de R. Yossé: pourquoi est-il défendu à ce Nazir de boire jusqu’après le soixantième jour, et ne pas établir, en faveur du vin, un allégement (pour libérer cet homme à cause du doute)? -C’est que, répondit R. Yossé, il est écrit (Nb 6, 18): Le Nazir se rasera à l’entrée de la tente d’assignation; cette faculté (avec ses conséquences légales) est accordée à celui qui est en état d’entrer au Temple (complètement pur), excepté celui qui n’en est pas digne (à cause du doute, et, par suite il sera privé de boire). R. Zeira dit au nom de R. Judan qu’une Mishna (283)Ci-dessus, (6, 11). Cette phrase placée plus bas dans les éditions, est disposée ici par le commentaire Pné-Mosché. le confirme, en disant: ''Selon R. Simon, dès que le Nazir a été aspergé par le sang de l’un de ses sacrifices, il lui sera permis de boire du vin et de se rendre impur pour les morts''.
Pnei Moshe non traduit
ויעשו לו תקנה ליינו. אמאי אסור לשתות ביין עד לאתר ששים יום ויעשו לו תקנה להתירו ביין דנהי דמספקא לן בתגלחות הראשונות אם עלו לו בשביל תגלחת נזיר הא קי''ל דאין תגלחת הנזיר מעכבתו לשתות ביין ולמה לא הקילו בו חכמים מספק וה''ה דשייכא האי קושיא לענין טומאה דכיון שנזרק עליו א' מן הדמים הותר בכל הוא אלא דלהטמא למתים לא שייך לשון תקנה גביה והלכך לא נקט אלא ליינו:
הראוי לבא אל פתח אהל מועד. בעינן יצא זה שאיני ראוי לבא בשביל ספק טומאה מעכבתו לשתות ביין כדאמרינן בעלמא כל שאין ראוי לבילה הבילה מעכבת בו:
והכא גרסינן הא דרבי זעירא בשם רבי יודן דלקמן דעלה שייכא. מתניתא אמרה כן דתנינן לעיל בפ''ו ר''ש אומר כיון שנזרק עליו א' מן הדמים הותר הנזיר לשתות ביין ולהטמא למתים אלמא ראוי לזרוק עליו בעינן דביה אין התגלחת מעכבת אבל אם אינו ראוי לבא אל פתח אהל מועד ולזרוק עליו לא:
שְׂעָרוֹ מָהוּ. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא. אִיתְפַּלְּגוֹן רִבִּי יוֹחָנָן וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. שְׂעָרוֹ אָסוּר. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. שְׂעָרוֹ מוּתָּר. רִבִּי זְעִירָה בָּעֵי. בִּמְצוֹרָע שֶׁנָּזַר פְּלִיגִין. אוֹ בְנָזִיר שֶׁנִּצְטָרֵעַ פְּלִיגִין. אִין תֵּימַר. בִּמְצוֹרָע שֶׁנָּזַר פְּלִיגִין. הָא בְנָזִיר שֶׁנִּצְטָרֵעַ דִּבְרֵי הַכֹּל הוּא אָסוּר. אִין תֵּימַר. בְּנָזִיר שֶׁנִּצְטָרֵעַ פְּלִיגִין. הָא בִמְצוֹרָע שֶׁנָּזַר דִּבְרֵי הַכֹּל מוּתָּר. רִבִּי יִרְמְיָה פְּשִׁיטָא לֵיהּ בִּמְצוֹרָע שֶׁנָּזַר פְּלִיגִין. הָא בְנָזִיר שֶׁנִּצְטָרֵעַ דִּבְרֵי הַכֹּל מוּתָּר.
Traduction
A l’égard du Nazir qui est en état de doute d’impureté par la lèpre, quelle sera la règle pour sa chevelure? (Est-il permis d’en tirer profit, ou non)? R. Jacob b. Aha dit que R. Yohanan et R. Simon b. Lakish sont en désaccord à ce sujet: R. Yohanan interdit tout profit à tirer de cette chevelure; R. Simon b. Lakish ne le défend pas. R. Zeira demanda: sur quoi porte cette discussion? S’agit-il entre ces deux docteurs d’un homme devenu sujet au doute d’impureté par la lèpre, avant le Naziréat, ou d’un Nazir atteint ensuite de cette impureté (avec certitude)? Car, si la première hypothèse se réfère à la discussion, tous s’accorderaient à défendre la jouissance dans le seconde hypothèse; mais si la discussion se réfère à cette dernière, ils s’accorderaient tous à déclarer libre le premier cas? Il est évident, répondit R. Jérémie, qu’il y a discussion pour l’homme sujet au doute de la lèpre avant de devenir Nazir; mais tous s’accordent à déclarer l’interdit pour le Nazir devenu lépreux.
Pnei Moshe non traduit
שערו מהו. בהנאה דקיימא לן שער הנזיר אסור בהנאה וזה שיש בו ספק תגלחת מצורע מהו שיהא שערו אסור בהנאה מספק:
רבי זעירא בעי. במאי פליגי אם במצורע שנזר שחל עליו ספק מצורע מוחלט קודם שנזר באותו יום או בנזיר שנצטרע פליגי ומפרש ואזיל הבעיא דאין תימר במצורע שנזר פליגי ובהא קאמר ר''ל שערו מותר דלא אתי איסור שער נזיר מספק וחל על תגלחת מצורע אבל בנזיר שנצטרע ד''ה אסור הואיל וכבר חל עליו איסור שער נזיר בתחלה או דילמא בנזיר שנצטרע פליגי ובהא אמר רבי יוחנן הא במצורע שנזר ד''ה מותר:
רבי ירמיה פשיטא ליה. בהא דלא פליגי אלא במצורע שנזר הא בנזיר שנצטרע ד''ה אסור גרסינן:
Nazir
Daf 42a
משנה: הַגּוֹיִם אֵין לָהֶן נְזִירוּת. נָשִׁים וַעֲבָדִים יֵשׁ לָהֶן נְזִירוּת. חוֹמֶר בַּנָּשִׁים מִבָּעֲבָדִים שֶׁהוּא כוֹפֵף אֶת עַבְדּוֹ וְאֵינוֹ כוֹפֵף אֶת אִשְׁתּוֹ. חוֹמֶר בָּעֲבָדִים מִבַּנָּשִׁים שֶׁהוּא מֵיפֵר נִדְרֵי אִשְׁתּוֹ וְאֵינוֹ מֵיפֵר נִדְרֵי עַבְדּוֹ. הֵיפֵר לְאִשְׁתּוֹ הֵיפֵר עוֹלָמִית. הֵיפֵר לְעַבְדּוֹ יָצָא לְחֵירוּת הִשְׁלִים נְזִירוּתוֹ. עָבַר מִכְּנֶגֶד פָּנָיו רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר לֹא יִשְׁתֶּה. וְרִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר יִשְׁתֶּה.
Traduction
Les païens ne peuvent pas faire le vœu d’être Nazir; mais les femmes et les esclaves le peuvent. Le Naziréat sera plus sévère pour les femmes que pour les esclaves, puisque le maître peut au besoin contraindre son esclave à rompre le vœu, tandis qu’un mari ne peut pas y contraindre sa femme. Il y a une sévérité de plus à l’égard des esclaves, qui n’est pas applicable aux femmes: c’est que le maître peut (d’avance) annuler le vœu de sa femme, non celui de son esclave. Lorsqu’un mari annule le vœu de sa femme, cette annulation est faite pour toujours; mais si le maître annule le vœu de son esclave, de sorte que celui-ci sorte affranchi, il devra compléter ensuite la période du Naziréat. Si l’esclave s’est enfui devant lui, selon R. Meir, il ne pourra pas boire (en punition de sa fuite); selon R. Yossé, il pourra boire.
Pnei Moshe non traduit
מתני' העכומ''ז אין להן נזירות. אם נזרו בנזירות אינה חלה עליהן ואין קרבנן קרב כדיליף טעמא בגמרא דכתיב בני ישראל ולא העכומ''ז:
נשים ועבדים יש להן נזירות. עבדים איתרבו מדכתיב ואמרת אליהם לרבות העבדים:
שהוא כופף את עבדו. כופהו לשתות יין ולהטמא למתים בעל כרחו ובשאר הנדרים יש חילוק דאם יש בהן עינוי נפש או ביטול מלאכה אין הרב צריך לכופו אלא הם בטלים מאליהם דכתיב לאסור אסר על נפשו מי שנפשו קנויה לו יצא עבד שאין נפשו קנויה לו ונדרים שאין בהן עינוי נפש וביטול מלאכה אין רבו יכול לכופו לבטלם וחייב העבד לקיימם ובשבועות אין חילוק וכן השבועות שנשבע העבד בטלים:
שהוא מיפר נדרי אשתו ואינו מיפר נדרי עבדו. כדמפרש ואזיל שאם הפר נדרי אשתו היפר לה עולמית ואפי' רוצה אח''כ שתקיימנו אינה חייבת לקיימו מכיון שהפר לה פעם אחת ואם הפר לעבדו יצא לחירות:
השלים את נזירותו. כלומר צריך הוא להשלים נזירותו אחר שיצא לחירות:
עבר מכנגד פניו. שברח מרבו אחר שנדר ר''מ אומר לא ישתה יין כדי שיצטער וישוב לרבו שיכופהו לעבור על נדרו ויהא מותר לשתות ביין:
ורבי יוסי אומר ישתה. שלא יחלה וימות שהרי עתיד הוא לשוב לרבו שיבקש רבו אחריו ויחזירנו ונמצא כאלו היא ברשות רבו:
הלכה: הַגּוֹיִם אֵין לָהֶן נְזִירוּת כול'. בְּנֵי יִשְׂרָאֵל נוֹדְרִין בַּנָּזִיר וְאֵין הַגּוֹיִם נוֹדְרִין בַּנָּזִיר. כְּמַה דְאַתְּ אָמַר. אִישׁ. מַה תַּלְמוּד לוֹמַר אִישׁ. לְהָבִיא הַגּוֹיִם שֶׁנּוֹדְרִין נְדָרִים וּנְדָבוֹת כְּיִשְׂרָאֵל. אֱמוֹר אַף הָכָא כֵן. שַׁנְייָא הִיא. דִּכְתִיב וְכִפֶּר עָלָיו. אֶת שֶׁיֵּשׁ לוֹ כַפָּרָה. יָֽצְאוּ גוֹיִם שֶׁאֵין לָהֶן כַּפָּרָה.
Traduction
De ce qu’il est écrit (Nb 6, 2): les fils d’Israël, on déduit que ceux-là seuls peuvent contracter des engagements de Naziréat, non les païens. Pourquoi au contraire ne pas conclure de cette expression une déduction contraire, comme il est dit au sujet de sacrifices: on déduit du terme redoublé homme (Lv 22, 4) que les païens peuvent offrir des présents et des dons à l’égal des Israélites? Pourquoi ne pas leur étendre aussi la faculté d’être Nazir? Il y a une distinction à établir pour ce dernier vœu, parce qu’il est dit à ce sujet (Nb 6, 11): Il lui fera avoir le pardon; ce vœu ne sera don applicable qu’à l’homme susceptible de pardon (au juif), non aux païens pour lesquels il n’y a ni péché, ni par conséquent de pardon.
Pnei Moshe non traduit
גמ' בני ישראל. כתיב למעוטי עכומ''ז ופריך כמה דאת אמר בקרבנות איש לרבות העכומ''ז שנודרים נדרים ונדבות כישראל ואמור אף ה''נ כן דהא בנזירות כתיב איש:
שנייא היא. בנזירות דכתיב וכפר עליו יצאו עכומ''ז שאין להן כפרה דלא איתרבו אלא לנדרים ונדבות אבל לא לקרבנות חובה לכפרה:
תִּגְלַחַת מִצְוָה מָהוּ שֶׁתִּדְחֶה לְתִגְלַחַת הָֽרְשׁוּת. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. וּמְגַלֵּחַ רֹאשׁוֹ וּזְקָנוֹ וְגַבּוֹת עֵינָיו כְּדֶרֶךְ שֶׁמְצוֹרָעִין מְגַלְּחִין. וְחָשׁ לוֹמַר. שֶׁמָּא תִּגְלַחַת מִצְוָה הָֽיְיתָ. רִבִּי זְעִירָא בְשֵׁם רִבִּי יוּדָן. מַתְנִיתָא אָֽמְרָה כֵן. שְׁרִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. כֵּיוָן שֶׁנִּזְרַק עָלָיו אֶחָד מִן הַדָּמִים הוּתַּר הַנָּזִיר לִשְׁתּוֹת יַיִן וְלִיטַּמֵּא לַמֵּתִים. וְאֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא מִשּׁוּם בַּל תַּשְׁחִת. שְׁמוּאֵל בַּר אַבָּא אָמַר. תִּיפְתָּר בְּסָרִיס. וְהָא תַנִּינָן זָקָן. אִית לָךְ מֵימַר סָרִיס. 42a לֵית לָךְ אֶלָּא כִּדְאָמַר רִבִּי יַעֲקֹב בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. נְטָלָן מִלְּמַטָּן לְמַעֲלָן אָסוּר. רִבִּי יוֹסֵי בַּר אָבִין אָמַר. לֹא שַׁנְייָא. הִיא לְמַטָּן לְמַעֲלָן הִיא לְמַעֲלָה לְמַטָּן.
Traduction
En cas de doute, est-ce que l’acte de se raser par devoir obligatoire (même les angles de la chevelure ou de la barbe) l’emporte sur la manière ordinaire de se raser -en réservant les angles, (Lv 19, 27)? On peut conclure la réponse de ce qu’il est dit (ci-dessus): ''Il se rasera la tête, la barbe, et jusqu’aux sourcils'' (dès la première fois); or, n’y a-t-il pas à craindre que l’acte de se raser par devoir soit douteux (en raison de la possibilité de la pureté), et n’enfreint-on pas le précepte ''de ne pas détruire'' (l’angle)? Donc, même en cas de doute, ce dernier précepte cède la place au précepte obligatoire de se raser entièrement. Ceci ne prouve rien, dit Samuel b. Aba, car il peut s’agir d’un eunuque, qui n’a pas de barbe. Comment admettre cette supposition, puisqu’il a été question de ''raser la barbe''? On ne saurait donc expliquer cet enseignement que d’après l’avis de R. Jacob au nom de R. Yohanan: lorsqu’on a enlevé lesdits angles en procédant de bas en haut, on enfreint le précepte négatif, non lorsqu’on a commencé par raser toute la tête, (donc, même pour le doute, le précepte devra être violé). R. Yossé b. Aboun dit que la défense subsiste en tous cas, sans distinction entre l’acte de se raser de bas en haut, ou de haut en bas (mais, malgré le doute, le devoir de se raser l’emporte sur cette défense).
Pnei Moshe non traduit
תגלחת מצוה מהו שתדחה לתגלחת הרשות מספק. תגלחת הרשות קרי לגלוח ראשו דהתגלחת גופה רשות היא ולא מצוה והתורה אסרה להקיף פאת הראש ולהשחית פאת הזקן כשהוא מגלח בתגלחת רשות ולתגלחת מצוה התירה התורה בנזיר להקיף פאת הראש ובמצורע להשחית נמי פאת הזקן ומיבעיא ליה אם מספק נמי דוחה:
נישמעינה מן הדא. דקתני לעיל מגלח ראשו וזקנו בתגלחות הראשונות ואמאי וחש לומר שמא תגלחת מצוה היית כלומר דניחוש לומר שמא נזיר טהור הוא ולא מצורע ואינו אסור אלא משום בל תשחת בתמיה הא אפילו בתגלחת הראשונה דליכא לאו דלא תקיפו עכ''פ משום בל תשחית הזקן הוא עובר ובתגלחת השניה אפילו אלאו דלא תקיפו הוא עובר אלא ע''כ דאפילו מספק הוא דוחה:
רבי זעירא כו'. ל''ג הכא ולעיל שייכא כדפרישית:
תיפתר בסריס. שאין לו זקן והוי מצי לאקשויי דהא אכתי בתגלחות האחרונות עובר הוא על לאו דלא תקיפו מספק אלא דעדיפא מינה פריך והא תנינן מגלח זקנו ואית לך מימר סריס:
לית לך אלא כדאמר רבי יעקב. כלומר דאין לך לתרץ אלא משום לאו דלא תקיפו הוא דלא חיישינן דמשכחת לה שאינו עובר כדר''י דאמר נטלן הפאות מלמטן למעלן אסור דוקא שנטלן בפני עצמן והקיף הפאות והדר מגלח הראש אבל גלח כל הראש והקיף הפאות לא דהקפת כל הראש לאו שמה הקפה אבל משום השחתת הזקן אכתי ליכא לשנויי לך וע''כ דאפילו מספק דוחה:
לא שנייא. רבי יוסי בר אבין אגופא דדינא פליג דאין חילוק בין שנטלן מלמטן למעלן בין מלמעלן למטן אסור דס''ל הקפת כל הראש שמה הקפה ואפי' מתגלחות האחרונות נמי ש''מ דמספק דוחה:
טָמֵא בְסָפֵק מוּחְלָט וַדַּאי אוֹכֵל קֳדָשִׁים לְאַחַר שִׁשִּׁים יוֹם וְשׁוֹתֶה יַיִן וּמִיטַּמֵּא לַמֵּתִים לְאַחַר מֵאָה וְעֶשְׂרִים יוֹם. טָמֵא וַודַּאי מוּחְלָט בְּסָפֵק אוֹכֵל בַּקֳּדָשִׁים לְאַחַר עֶשְׂרִים יוֹם וְשׁוֹתֶה יַיִן וּמִיטַּמֵּא לַמֵּתִים לְאַחַר מ̇דׄ יוֹם. טָמֵא וַדַּאי מוּחְלָט וַדַּאי אוֹכֵל בַּקֳּדָשִׁים לְאַחַר שְׁמוֹנַת יָמִים שׁוֹתֶה בַּיַּיִן וּמִיטַּמֵּא לַמֵּתִים לְאַחַר מ̇דׄ יוֹם.
Traduction
Si un Nazir est dans le doute d’impureté et a été déclaré lépreux avec certitude (284)Selon le texte de la Tossefta à ce traité, ch. 6., il sera en état de manger des saintetés au bout de huit jours (à la suite de l’acte de se raser pour cause de lèpre), et il pourra boire du vin, ou se rendre impur pour des morts, après 68 jours (en raison des deux périodes successives de 30 jours à observer encore pour cause du doute avant de se raser à nouveau). Si le Nazir, devenu impur avec certitude, est sujet au doute d’atteinte de la lèpre, il ne pourra manger des saintetés qu’après 37 jours (en raison de l’impossibilité de se dégager du doute de lèpre immédiatement, et il devra, après la période d’un mois, attendre encore une semaine); pour pouvoir boire du vin ou se rendre impur par les morts, il faudra attendre le double de temps, soit 74 jours; enfin celui qui est impur sans doute, et de même déclaré lépreux, pourra manger des saintetés au bout de huit jours, puis boire du vin et se rendre impur aux morts après 44 jours (après le second acte de se raser, le 8e jour, on compte encore une semaine avant de commencer la période d’un mois d’abstinence, seulement le 15e jours; soit en total: 44 jours).
Pnei Moshe non traduit
ה''ג בתוספתא טמא בספק ומוחלט בודאי אוכל קדשים לאחר שמנה ימים ושותה יין ומטמא למתים לאחר ששים ושמנה ימים טמא בודאי ומוחלט בספק אוכל בקדשים לאחר שלשים ושבעה יום שותה יין ומטמא למתים לאחר שבעים וארבעה יום טמא ודאי ומוחלט ודאי אוכל בקדשים לאחר שמנה ימים ושותה יין ומטמא למתים אחר מ''ד יום. וה''פ טמא בספק ומוחלט בודאי וקי''ל תגלחת הנגע דוחה לנזירות בזמן שהוא ודאי וכשזה בא לפנינו מגלח תגלחת חלוטו מיד ולאחר שבעה ימים מגלח תגלחת שניה של מצורע ובשמיני מביא קרבנותיו ואוכל בקדשים ושותה ביין ומטמא למתים אחר ס''ח יום דכיון שטהר מצרעתו אינו יכול לגלח תגלחת טומאה אחר ז' ימים כדין נזיר טמא דשמא טהור הוא ועד שלשים אסור לגלח ומונה שלשים ומגלח ושמא טמא הוא ותגלחת זו תגלחת טומאה היתה הלכך צריך לחזור ולמנות עוד שלשים ומגלח נמצא שותה יין אחר ס''ח יום:
טמא ודאי ומוחלט בספק. הרי זה אסור לגלח תגלחת ספק של מצורע בשלשים הראשונים ומונה שלשים ומגלח ומונה שבעה ימים ומגלח תגלחת שניה של מצורע ואוכל בקדשים אחר ל''ז ימים ואלו הימים לא עלו לו לנזירותו ועכשיו מונה שבעה ימים לימי טומאת נזירותו ומגלח תגלחת טומאה וחוזר ומונה שלשים לנזירות טהרה ומגלח נמצא שותה ביין ומטמא למתים אחר ע''ד יום:
טמא ודאי ומוחלט ודאי. זה מגלח מיד לתגלחת חלוטו ומונה ז' ומגלח תגלחת שניה ואוכל בקדשים אחר כפרתו ומונה ז' ימים לתגלחת טומאה וחוזר ומונה שלשים לתגלחת טהרה ושותה יין ומטמא למתים אחר מ''ד יום:
אָמַר רִבִּי אַבָּמָרִי אַחוֹי דְרִבִּי יוֹסֵי. זֹאת אוֹמֶרֶת שֶׁהַתַּעַר סוֹתֵר בְּנָזִיר טָמֵא שִׁבְעָא.
Traduction
Ceci prouve, dit R. Aba Maré, frère de R. Yossé, que l’interruption produite dans le Naziréat parle rasoir (par le fait de se raser pour la lèpre) entraîne un compte de sept jours pour le raser de l’impureté.
Pnei Moshe non traduit
זאת אומרת שהתער סותר בנזיר טמא שבעה. שהרי אחר שמגלח תגלחת מצורע לעולם צריך למנות עוד שבעה לתגלחת טומאה מפני שגילוח התער סותר שבעה דבעינן שיהא בשערו כדי לכוף ראשן לעיקרן כדאמרינן לעיל בהרבה מקומות:
סליק פירקא בס''ד
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source